ציונות דתית

( המשתפת לדבריהם פעולה עם הבריטים ומונעת פעולות נקם נגד הערבים ) וגם כלפי מנהיגי תנועתם ( שנראו להם כמי שמדברים על צבא השחרור היהודי אך אינם עושים דבר למימושו . ( מחוגי הצעירים האלה קם ארגון חדש שקרא לעצמו " ארגון צבאי לאומי" ( אצ"ל . ( חבריו יצאו לפעולות תגמול נגד ערבים , שבהן נהרגו אזרחים רבים . "היישוב המאורגן" גינה פעולות אלו כ"חותרות תחת המאבק המדיני של התנועה הציונית , " אבל בדור הצעיר עוררו הפעולות האלה הד וזכו לתמיכה . תוצאה נוספת של פעולות אלו של האצ"ל היתה ערעור כוחה של ההנהגה הוותיקה של המפלגה הרוויזיוניסטית . ז'בוטינסקי המשיך לכהן כראש בית"ר והצ"ח , והוסיף לקדם תוכניות פוליטיות שונות , כדוגמת תוכנית ה"אבקואציה" – פינוי המוני של יהודי פולין והעברתם לארץ–ישראל – פלשתינה – אבל בין השורות צמחה הנהגה חדשה , צעירה יותר , שרבים בתוכה היו עולים חדשים ובמהלך מלחמת העולם , אחרי מותו של ז'בוטינסקי , הדיחה למעשה את הנהגת המפלגה הרוויזיוניסטית . בפועל נמצא הכוח בידי דוד רזיאל , ראש האצ"ל , ובמידה הולכת וגוברת בידי מנהיג בית"ר בפולין , מנחם בגין , שהגיע לארץ ב1942– כחייל בצבא הפולני הגול...  To the book