השואה בספרות הישראלית

השואה בספרות הישראלית איריס מילנר התגובות הספרותיות לשואה החלו להופיע בזירת התרבות הישראלית מיד עם הגעתן של הידיעות הראשונות על השמדת יהודי אירופה . בצד התכנסויות של אנשי ספרות לשם הבעת שותפות גורל ובחינת האפשרות להתגייס לפעולות עזרה ( בין השאר כינוס סופרים בירושלים ב12– ביולי ( 1942 התפרסמו כבר בראשית שנות ה40– טקסטים ספרותיים אשר ביטאו את ההפנמה ההדרגתית של ממדי האסון ואת התדהמה והאבל שאחזו ביישוב היהודי בארץ–ישראל . בחלוף שנים ספורות מאז תום מלחמת העולם השנייה יצאו לאור וזכו לתפוצה רחבה שתי יצירות אשר סימנו את עומק החדירה של תודעת השואה לחברה הישראלית כבר בשלב מוקדם זה : העדות הספרותית להשמדה שכתב ( ביידיש ) יחיאל פיינר–דינור ( ק . צטניק ) בעודנו פליט במחנה עקורים באיטליה ( סלמנדרה , , ( 1946 וספר שירי הקינה , הזעם והנחמה , רחובות הנהר , מאת אורי צבי גרינברג , ( 1951 ) שעד מהרה זכה למעמד של תפילת זיכרון לאומית . בשנים הראשונות , תוך כדי המלחמה ובעשור ומחצה שלאחריה , היתה התגובה הבולטת ובעלת הערך האמנותיתרבותי לשואה בעיקר בתחום השירה . רבים מהמשוררים החשובים , אשר עיצבו את אסכולות הש...  To the book