דקאדנס בספרות העברית

דקאדנס בספרות העברית חמוטל בר–יוסף הספרות העברית בתקופת המעבר מהמאה ה19– ל , 20– זו שנהוג לכנותה 'ספרות התחייה , ' נוצרה באירופה בתקופה שה O קא O נס , זרם ספרותי שמקורו בצרפת בשנות ה80– של המאה ה , 19– היה בולט ואופנתי בספרות האירופית כולה . בשנות ה90– הגיע הדקאדנס לרוסיה הצארית , שהיתה מרכז הספרות העברית באותה העת , ועורר תגובות חריפות ( מצד לב טולסטוי , מקסים גורקי ואחרים . ( גילויו המגובש היה "סימבוליסטים רוסים" ( 1894 ) של ולרי בריוסוב . יצרו אותו סופרים ואינטלקטואלים בעלי השקפות ליברליות , אנטי–מארקסיסטיות , "מערביות , " ובהם יהודים ( אקים וולינסקי , ניקולאי מינסקי , זינאידה ונגרוב ואחרים , ( שנטו לכיוון ה"קוסמופוליטי . " תרבות הדקאדנס האירופית ותנועת התחייה הלאומית העברית הן תופעות סותרות , אך בו זמניות . הן התקיימו בה בעת שהספרויות האירופיות שימשו לספרות העברית אמת מידה ונספגו בה . בין מאפייני הדקאדנס , שהטביע חותם על כל תחומי התרבות , היו אלה : תפיסה של ההיסטוריה ושל התורשה כתהליכי התנוונות וגסיסה , בייחוד של צאצאי משפחות אצולה החיים במטרופולין המודרני ; פסימיזם קיומי ; אדישות ...  To the book