השואה בשיח הישראלי – מבט אחר עדית זרטל מיום הקמתה של ישראל היו שואת יהודי אירופה ומיליוני נרצחיה כול–נוכחים בה , והחיבור בין שני המאורעות ההיסטוריים , השואה היהודית והקמתה וקיומה של מדינת ישראל , היה ועודנו בלתי ניתן להתרה . השואה נכחה ונוכחת בדיבור של החברה הישראלית ובשתיקתה . היא קיימת בחייהם ובסיוטיהם של מאות אלפי הניצולים שהגיעו לארץ , ושל ילדיהם וילדי ילדיהם , ובהעדרותם של המתים . היא מהדהדת במפורש ובמובלע בנאומים , בטקסים , בחוקים , בבתי המשפט , בשירה , בעיתונות , במצבות , באנדרטאות , בספרי זיכרון , בבדיחות ובשפת הרחוב . בתהליך דיאלקטי של ניכוס והדרה , של זכירה ושכחה , הגדירה החברה הישראלית את עצמה במשך השנים ביחס לשואה : היא ראתה את עצמה גם יורשת הקורבנות וגם תובעת עוונם , גם מכפרת חטאיהם וגם גואלת מותם . ניסיון כינוסם הסימבולי של מתי השואה אל תוך הגוף הפוליטי של ישראל , באמצעות הענקת אזרחות ישראלית לששת המיליונים בראשית המדינה , לא מומש אמנם בסופו של דבר , אך הוא ייצג את הנוכחות ההיסטורית , החומרית , הפוליטית והמטפיזית של מיליוני המתים בתוך ישראל החדשה , ואת היותם מרכיב יסוד בש...
To the book