האפיפיורות והיהודים בעידן המודרניזציה והחילון אביתר מרינברג במהלך ימי הביניים נומק יחס האפיפיורות כלפי היהודים לרוב על פי סוגה של הצהרות המכונה לפעמים , על פי המילים הפותחות את מקצת הקדומות שבהן , "כפי שהיהודים" . ( Judaeis Sicut ) ההצהרות האלה קבעו , מצד אחד , שהיהודים רשאים לקיים את חגיהם ואת מצוות דתם בחופשיות , שיש להגן עליהם מכל פגיעה , ושאין לכפות עליהם המרת דתם לנצרות , ומן הצד האחר , שאין להעניק להם מעמד השווה לזה של הנוצרים או שיש בו סמכות על נוצרים , ויש להימנע מלתת להם זכויות חוץ מאלו שכבר קיימות . הדגשת ההיבטים החיוביים או השליליים של ההצהרות היא שקבעה , במקרים רבים , את הגישה הספציפית של כל אפיפיור ליהודים , והיא נבעה , בין היתר , מאישיותו , מדעותיו הקודמות על היהודים , מהמצב הפוליטי שבו תפקד וכדומה . כך היו בין האפיפיורים אלה שחוקקו בעצמם או עודדו חקיקת גזירות ואכיפת הגבלות על היהודים , לעומת אלה שניסו , ולפעמים הצליחו , למנוע אלימות פיזית , השפלות , המרת דת מאונס וגירוש של יהודים . במהלך שלוש מאות השנים שקדמו ל , 1870– השנה שבה נפלה רומא לידי כוחות צפון איטליה ושבה איבדה...
To the book