|
|
1881 ישראל ברטל ב29– ביולי 1881 כתב ביומנו תלמיד הכיתה השביעית בגימנסיה המוסקבאית חיים חיסין : "האונייה עוזבת את החוף כאילו שלא ברצון [ ... ] ואנשים , אוניות , בתים עוברים בערבוביה אחת לעינינו ושרטוטיהם מיטשטשים . האדמה הולכת ונעלמת לאט לאט – והנה אנחנו בתוך הים הפתוח . 'רוסיה' נושאת אותי בכל כוח קיטורה מרוסיה ... עצב ירד עלי , בזוכרי , שפה , מאחרי , עזבתי את כל קשרי ושאיפותי ; פה קבורים חלומותי ומשאות נפשי , כל זה שהיה לי תוכן–חיים עד עתה . פה גדלתי והייתי לאיש , פה גדלו רגשותי , צמחה אהבתי ... אך את הרחקת אותי , מולדת יקרה ; על אותות חיבה ענית לי בקור זעף אכזרי . הוי , קשה היא מנת גורלי : זרוע כל הימים ולא לקצור לעולם , תחת גמול–תודה – חירופים ולעג . " ... השורות האלה היו פרי עטו של אחד מחברי תנועת ביל"ו , איש שהיה לימים רופא , עסקן ציוני וממייסדי העיר תל–אביב . העלם הנרגש שעמד על סיפון הספינה שהפליגה מנמל אודסה אל איסטנבול נתן ביטוי , בשורות המעטות האלה , להלך רוח , שקבע לימים את האופן שבו נחקקה שנת 1881 בזיכרון הקיבוצי של המוני יהודים . בישראל זוכרים את שנת 1881 כנקודת מפנה מכרעת ב...
To the book |
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|
|