היחיד והקהילה – מבוא

המאה ה , 18– מנתה מאה שנה לאחר הקמתה כמאה וארבעים אלף יהודים . ורשה , עיר שבה נאסרה מאות שנים ישיבת קבע על היהודים , משכה אליה במרוצת המאה ה19– מאות אלפי יהודים . תהליכים דומים אירעו בקושטא , סאלוניקי ואיזמיר שבאימפריה העותמאנית . בניו–יורק התקבצו עד מלחמת העולם הראשונה מאות אלפי מהגרים . רובם ככולם , המוני יהודים חסרי בסיס כלכלי שנעקרו מאורח החיים המסורתי , היוו את התשתית הדמוגרפית והסוציולוגית לצמיחתן של תנועות המונים לאומיות ורדיקליות . תנועות אלה ביקשו , כל אחת לפי דרכה הרעיונית ונסיבותיה הפוליטיות והאתניות , לשמר זהות יהודית חלופית לסדר העולם הישן . חברי התנועות הללו , בדומה לבני שכבת הבורגנות היהודית החדשה , ספגו הרבה מהשפעות הסביבה . הם עיצבו אורחות–חיים יהודיים , שהיו חדשניים ומרדניים ובה בעת שימרו זיקה עמוקה לזהות האתנית המיוחדת של היהודים . כך , למשל , עיצבו זרמים שונים בתנועה הלאומית היהודית ובתנועות הפועלים חגים ומועדים , טבעו את חותמם בלבוש ובלשון הדיבור ואף השפיעו במקרים מסוימים על סביבת המגורים , הריהוט וכלי הבית . רדיקליזם לאומי ורדיקליזם חברתי זכו במאה ה20– להשפעה כביר...  To the book