נתן רוטנשטרייך

מתפרשים בזמן הליטורגי המעביר אותם קדימה אל לב הגאולה , אל מעבר למאבקים וליוהרות השווא הכוזבות של ההיסטוריה . מבורכים בחיק הנצח , בית הכנסת הוא בבחינת "גאולה" והוא המזכיר לכנסייה ( הנוצרית , ( שהבשורה שלה לגויים מחדירה אותה להיסטוריה , שלא לשכוח כי המטרה היא תמיד להוליך את ההיסטוריה אל מעבר לעצמה , אל "קץ הימים . " מאליו מובן שרוזנצווייג היה עוין לציונות ולשאיפתה להחזיר את היהודים להיסטוריה . לימים ריכך בהרבה את העוינות הזאת , אחרי שהכיר כמה מתומכי הציונות הרוחנית ובהם מרטין בובר , ארנסט סימון וגרשום שלום , שהעריך אותם מאוד בשל רצינותם האינטלקטואלית . בהדרגה חתר רוזנצווייג להחדיר למחשבתו ולחייו יותר ויותר מרכיבים של היהדות המסורתית , החל בשמירת כשרות וכלה בלימוד התורה . אף על פי כן היה ייחוד בגישתו למצוות . שלא כמו יהודים אורתודוקסיים , לא יכול רוזנצווייג לקבל את המצוות רק מתוך הכרה בסמכות הרבנית , ואמר כי "אמונה דתית המבוססת על הכרה בסמכות כמוה כהעדר אמונה וככפירה . " גישתו ל"חוק" היתה , כפי שכתב במכתב גלוי למרטין בובר , שיש לעודד כל יהודי לחקור ולדרוש את האפשרויות הסקרמנטליות והאקזיסט...  To the book