שאול אשר

המר שהתנהל בעקבות ספרה של ארנדט על משפט אייכמן . אייכמן בירושלים : דוח על הבנאליות של הרוע , הספר שכתבה ארנדט בעקבות המשפט , עורר מיד עם הופעתו בשנת 1963 סערת מחאות עצומה בעולם היהודי . ארנדט הוצגה כ"האויב מספר אחת של יהודי אמריקה , " כפי שכתב היסטוריון על הפרשה , והמחלוקת סביבה לא שככה למעשה עד יום מותה . הסיבה לזעם שעוררו דבריה לא היתה נעוצה רק בתוכנם , אלא גם באופן ניסוחם הפרובוקטיבי לעתים , בעמדה המקורית והעצמאית בתכלית שהוצגה בהם ובהתרחקותה המופגנת מקולקטיבים ומאידיאולוגיות . דוח המשפט שכתבה ארנדט לא היה מסמך תיאולוגי וטלאולוגי מנחם , גם לא חגיגת הלאומיות היהודית הישראלית החדשה בניצחונה על הנאציזם , כפי שניסו לעצב מארגני המשפט , אלא ניתוח חריף ומעמיק על הפרוצדורה המשפטית עצמה , ועל מטרותיו ולקחיו החוץמשפטיים של המשפט . ובאמצעות המשפט הביאה ארנדט דיון מקורי וחדשני בסוג האישיות שייצג הנאשם , אדולף אייכמן , ובסוג הפשע החדש , חסר התקדים , שביצע . באייכמן התגלם לדעתה רוצח ההמונים הביורוקרטי , רוצח–מכתבה , שהיה אחראי–שותף למותם של מיליונים , אך שידיו היו דווקא " נקיות" מדם במובן הפיזי ה...  To the book