ארץ–ישראל בתודעה ובהגות היהודית

לעמים אחרים לשם ההישרדות . ניתוח זה חייב תוכנית שונה מכל התוכניות הקודמות למאבק באנטישמיות . ההשקפה הליברלית על האנטישמיות נשענה על ההנחה האופטימית שזהו שריד אי–רציונלי מן העבר והוא ייעלם עם ה 5 דמה . הדור שנתקל בשרידי האנטישמיות אמור היה לגבור עליהם באמצעות הפצת השכלה ורווחה חברתית . המאמצים צריכים לפיכך להיות מכוונים לשכבות המפגרות והנבערות של החברה הכללית , ובהתחשב באי–ביטחון של היהודים הלברלים צריך להפנות את המאמצים האלה גם אל שכבות מסוימות בחברה היהודית לשיפור תדמיתן . יהודים שהיו בטוחים יותר בעצמם , בעיקר לאחר שהתנסו באנטישמיות של אנשים מתורבתים בשכבות מבוססות , הגיבו ביתר גאווה על העלבון . אף על פי כן ראו גם אלה באנטישמיות עניין לבקרה חברתית , וגם לדעתם היה מצעד ה 5 דמה שאין לעוצרו עתיד לרפא , בסופו של דבר , את המחלה . לעומת זאת , התפיסה הציונית , שלפיה האנטישמיות תתמיד כל עוד יהיו היהודים עם חסר בית , מפוזר ומפורד בקרב הגויים , חייבה פתרון אחר הנשען כולו על מעשיהם של היהודים עצמם . חזרת היהודים למולדתם תפגע בשורשי האנטישמיות , ולשם כך צריכים היהודים לרצות בה . הגישה הזאת עמדה ב...  To the book