א. אונן

רבי יוחנן נותן הסבר דתי להגבלת הזמן : "כל שבעה החרב שלופה , עד שלושים היא רופפת , לאחר שנים עשר חודש היא חתרת לתערה . למה הדבר דומה ? לכיפה של אבנים , כיון שנתרערעה [ התערערה ] אחת מהן נתרערעו כולם" ( ירושלמי , מועד קטן ג ז , פג ע"ג , ( הווה אומר : החברה דמרה לכיפה של אבנים ; נטילת אבן מבסיס הכיפה עשרה לערער את כולה . נטילת אבן מקודקוד הכיפה אץ בה כדי לערער את כל הכיפה . ככל שחולף הזמן ומתברר שלא בא אסון נוסף , אות הוא שהאבן שניטלה היא מהקודקוד ולא מהבסיס . החרב הולכת וחתרת לתערה . תיאור ציורי זה הוא ביטר לתחושות האשמה והחרדה ההולכים ונמוגים לאיטם ככל שהזמן חולף . רבי אלעזר משלים : '' אם נולד בן זכר באותה משפחה , מתרפאית כל המשפחה . " ה"כיפה שנתרערעה " מתחזקת מחדש . יש לזכור כי מדובר בחברה פטריאכלית , שיש בה חשיבות להמשכיות הקו הזכרי . לידת בן זכר מחזירה את תחושת הביטחון . א . אונן ביום המיתה והקבורה נקרא האבל אונן מן התורה , בלילה שלאחריו הוא אונן מדברי סופרים . אם לא נקבר המת בו ביום ונשתהה 3 כמה ימים עד לקבורה , כל אותו זמן עד לקבורה הוא אונן מדברי סופרים . ביום האוננות שני שלבים : ...  To the book