ד. ניתוק,לימינאליות ושילוב בטקסי הקבורה והאבל

ביקורת חריפה מאוד נגד הלוויה המפוארת , שהיא סוג מסוים של מתן . בחברה היהודית בתקופה התלמודית נמתחה ביקורת חריפה על התחרות שנוצרה בין המשתתפים 24 בטקסי סעודת ההבראה , עד שהיה צורך לתקן תקנות לצניעות בהוצאות . בסופו של דבר יש לזכור שבני אדם הולכים ללוות את המת ולנחם את האבלים כדי לחלוק כבוד לנפטר ולזכרו . בלוויה מבקשים המשתתפים להיות עדים לפרידה האחרונה , לפני היעלמות הגופה לעולמים . יש הבאים גם להתפלל לעילוי נשמתו . בני אדם מודעים לכך שפרידה מאדם אינה כפתרה מחפץ והשתתפות בלוויה ובניחום אבלים היא הצהרה על היותנו אנושיים . רק מי שמייחסים לו תכונות לא אנושיות נחשב כמי שאינו ראוי ללורה והאבלים עליו אינם ראויים לניחום . לכן , הטקסים אינם תלויים ב '' פונקציות" או ב"משמעויות" שלהם . הם תמיד ימשיכו להתקיים . רדוקציה לפונקציות או למשמעויות היא רק רציונליזציה שמקלה עלינו לקבל את ההתנהגות שלנו . ד . ניתוק , לימינאליות ושילוב בטקסי הקבורה והאבל מעבר למשמעויות שאנו מוצאים בטקסי האבל מתאפיינים הטקסים בתכונות של טקסי המעבר שמנו בהם ון גנפ וטרנר . מאיור 1 בפרק ד , ראשק אפשר ללמוד שטקסי המעבר של האבלים ...  To the book