ברך בשבחו של הסיום

ברך בשבחו של הסיום כמו כל דבר בחיינו , הסעודה מגיעה לסיומה . סיומים כואבים לנו , ולכן לפעמים אנחנו ממסמסים אותם , מוסיפים לשבת וללקט פירורים מהצלחת או לעשן סיגריה כהמשך סמלי לסעודה . הסיבה העמוקה לכך נעוצה , לדעתי , בקושי שלנו להשלים עם סופיות החיים . משהו בנו מתקומם נגד הסיום וזועק : "עוד קצת , ואהיה מסופק " ! המשאלה לבטל את הסיום הטבעי של דברים , ולהמשיך עד אין סוף , מביאה אנשים לאכול יותר מדי , ובמקרים קיצוניים לבולמיה , שבה האדם לכוד במעגל הרסני של אכילה והתרוקנות , כפי שהיה נהוג בארוחות השחיתות ברומא העתיקה . כל אלה מבטאים , בסופו של דבר , חוסר השלמה עם המגבלות של החיים , וצורך נואש בשליטה . קשה לנו לקבל את המוות כחלק בלתי נפרד מהחיים , לפעמים עד כדי כך שאנו עלולים לפתח כל מיני סימפטומים חולניים , ובלבד שלא נתמודד עם הידיעה הקשה שנמות ( ראו . ( Yalom , 1980 ; Becker , 1973 אולם ההשלמה עם המחזוריות של חיים ומוות היא חלק של הסדר , ושל ההתפתחות שלנו בחיינו . לכל סעודה יש סוף . אמנם הצלת חיים חשובה , אך לעתים התערבות רפואית גסה ואלימה אינה מאפשרת לאדם ללכת מהעולם הזה כשמגיע זמנו . לא ...  To the book