|
|
. 1 המזמורים כמבע של דמיון יוצר שתי אסכולות עיקריות בהבנת ספר תהלים צמחו ושגשגו במהלך המאה העשרים . האחת היא האסכולה של תולדות הסוגים הספרותיים מייסודו של גונקל ; היא ביארה את תולדות השירה המזמורית כצומחת מתוך החיים הציבוריים , ובייחוד העבודה במקדש . שיטת מובינקל היתה המשך והקצנה של אסכולה זו , מתוך כך שהטקס הפולחני הובן כביטוי של הסודות המיתולוגיים העומדים בתשתית האמונה . האסכולה האחרת - המזוהה עם שמותיהם של גינזברג , קאסוטו , ליונשטם בישראל , אולבריט , קרוס ותלמידיהם בעמים - הטעימה את משקעי המורשה המיתית אפית , אוגריתית כנענית עברית , בתוך השירה המזמורית . גם שיטה זו הובאה לידי הקצנה רבתי , בעבודותיו ובייחוד בפירושו של מישל דהוד . ואולם צריך להטעים , כנגד שתי השיטות , ובייחוד כנגד ההפרזות שאליהן הגיעו לפעמים , שהשירה המזמורית - ככל שירה אנושית - היא קודם כול מבע של דמיון יוצר . ליוצר יש בוודאי כלים המגבילים אותו : השפה ודרכי ההבעה המוסכמות , המסורות שבאו אליו בירושה , המגבלות שהתרבות הטילה עליו . אבל בכל זאת , רוחו חופשית , ובכוחה הוא יוצר , בכוחה הוא נושא את קולו או מעלה את דבריו על...
To the book |
|
|