|
|
חלק רביעי : האם יש צורך להציע תחליף למציאות המשפטית הנוהגת ? ככל דבר חקיקה , החוק למניעת הטרדה מינית אינו מציע פתרון מושלם לבעיה החברתית שעמה נועד להתמודד . אין ספק שיש מקום לשפר היבטים של החקירות המתבצעות על פיו , לחשוב מחדש על שיקולים במדיניות התביעה של גופים שונים , לחדד פרשנויות משפטיות ואף לתקן הוראות בחוק עצמו ( כך למשל , יש מקום להבהיר בחוק את חלוקת האחריות בין מעביד ובין קבלן כוח אדם ואת היחס בין התנהלותם של הליך משמעתי במקום עבודה והליך פלילי . ( עם זאת , בחינת התקבלותו של החוק לאור המוסכמות החברתיות שבהן היה מועד להתחכך העלתה כי מערכת המשפט , וחלקים משמעותיים בציבור בישראל , אימצו את הנחות החוק , עקרונותיו והוראותיו , הם לא אפשרו למוסכמות החברתיות לטרפד את השינוי הנורמטיבי הגלום בחוק אלא דווקא בחרו והשכילו להשתמש בחוק , כדי לנהל מערכה נגד אותם היבטים של המוסכמות החברתיות המאפשרים את ההטרדה המינית בישראל ומגבים אותה . לאור הניתוח , דומה שניתן לייחס את הצלחתו זו של החוק לכמה מתכונותיו . ראשית , נראה שהחוק נחקק בשעת כושר , כאשר חלקים נרחבים ומרכזיים דיים בחברה הישראלית היו בשלים...
To the book |
|
|