אחרית דבר

אחרית דבר לסיום , ברצוני לגעת בקצרה בשלוש נקודות המתעוררות בדיונים ציבוריים בסוגיית ההזניה המתועדת . רבים ורבות מאתנו מחויבים להשקפת העולם הליברלית ולערכי החירות שהם נשמת אפה . בתוך אלה , חופש הביטוי וחופש העיסוק תופסים מקום מרכזי במיוחד . בעלי ערוצי הכבלים טוענים כי הגבלת שידורי ההזניה המתועדת פוגעים בחופש הביטוי ובחופש העיסוק שלהם , ולכן בכבוד האדם שלהם המוגן בחוק יסוד : כבוד האדם וחירותו . כיצד יש להתייחס לטענות אלה ? ראשית , כדי להבהירן , יש לחדד ולקבוע כי הכבוד הנטען על ידי בעלי ערוצי הכבלים הוא כבוד המחיה , שכן שידור הזניה מתועדת אינו יכול להיחשב כחלק מכבודם הסגולי של בעלי הערוצים . ובכן , מה משקלן של הטענות כי כבוד המחיה של יצרני השידורים הנדונים , של מפיציהם ושל המופיעים בהם מצדיק הכרה חוקית בזכויותיהם לייצר את השידורים הללו , להפיצם ולהופיע בהם ? סעיף 199 לחוק העונשין קובע כי "מי שמחייתו , כולה או מקצתה , דרך קבע או בתקופה כלשהי , על רווחי אדם העוסק בזנות , " וכן "מי שמקבל ביודעין מה שניתן בעד מעשה זנות של אדם או חלק ממה שניתן כאמור , " דינו מאסר חמש שנים . סעיף 201 לחוק העונש...  To the book