כבודו הסגולי של האדם וכבוד מחייתו

קלסיות , כגון חירות הביטוי , האמונה , ההתאגדות , העיסוק וכיוצא באלה שכולן מכוננות , מגבות ומתקפות את תפיסת החירות הליברלית המסורתית . ניסיונות חברתיים לסטות מדרך צרה זו ולהגדיר זכויות לחירויות חיוביות , כמו חירות מעוני וחירות מבערות ( כלומר - זכות להתקיים בכבוד וזכות לרכוש השכלה ) אינם עולים יפה , שכן הם נתקלים בתפיסה הליברלית המושרשת , המקדשת את החירות השלילית ושוללת את ההגנה על החירות החיובית . זאת ועוד : החירויות הליברליות עוצבו כמגנות על זכויות ( גברים ) לייצר פורנוגרפיה ולצפות בה ( בשם "חופש היצירה האמנותית , ( " להטריד מינית ( בשם " חופש הביטוי ( " ולהשתמש בנשים לצורכי זנות ( בשם "חופש ההתקשרות החוזית , ( " ועל זכויות נשים למכור את עצמן לזנות ולפורנוגרפיה ( בשם "חופש העיסוק . ( " חירויות אלה הן מבוססות וחזקות ואחיזתן בתודעה הציבורית איתנה ; הן אינן עולות בקנה אחד עם החירות שמגדירה מקינון מן הפטריארכיה ועם הזכויות הספציפיות שהיא מבקשת לגזור מחירות זו . במציאות מושגית , ערכית ומשפטית זו אני מעריכה שקלושים הסיכויים לשכנע את הציבור ואת מערכות המשפט לשנות את תפיסת החירות ולהכיר ב"חירו...  To the book