|
|
פרק שלישי : ז'נבה מפרספקטיבה הציפיות הפלסטיניות הגבוהות מהמשא ומתן מנעו מתן לגיטימציה פוליטית להסדר המכיל ויתורים כבדים וקיבעו את כל נושאי הסדר הקבע כנושאים עקרוניים בעלי חשיבות סמלית ולא רק מעשית . הצד הפלסטיני היה אפילו רגיש מאוד לכל ניסוח שיפגע בריבונותו או ירמוז לכך שהסדר הקבע ממשיך בעצם את המציאות של הכיבוש המאפיינת את תקופת הסכמי אוסלו . יכולת התמרון המדיני של אש"ף הייתה מוגבלת מיסודה ולפיכך הנטייה הפלסטינית הייתה לחולל משברים תכופים ולאיים בפרישה מהמשא ומתן . גרמו לכך גם הליקויים בדפוסי ההכנה והעבודה של צוותי המשא ומתן וההנהגה . הצמרת נטתה להיות פסיבית במשא ומתן ולא ליזום מהלכים מדיניים שמחירם גבוה . את הפער בין הציפיות הגבוהות לבין היכולת המוגבלת לממשן קיווה אש"ף להשיג באמצעות הישענות על ' הלגיטימיות הבינלאומית' של החלטות האו"ם והתיווך הבינלאומי שישיגו עבורו את ההסדר המיטבי . הצד הפלסטיני חיפש את מעורבותה של ארצות הברית במשא ומתן אך משזו באה בשנת 2000 הוא לא ידע , לדברי דג'אני , כיצד לתקשר איתה כראוי . ישראל , לעומת זאת , נהנתה מיחסים קרובים ומתיאום הדוק עם ארצות הברית . כאשר ה...
To the book |
|
|