פרק שלישי 'אם כל חי': לשונו הדתית של אהרן דוד גורדון

פרק שלישי ' אם כלחי : ' לשונו הדתית של אהרן דוד גורדון בקורפוס הרחב של ההגות היהודית בעת החדשה מתייחדת הגותו של אהרן דוד גורדון , בין השאר , בעושרם של דימויי האלוהות שבה ובתיאור ההתגלות האלוהית במונחי קרבה לאם . גורדון הסתייג מדימויי האל המקובלים במקרא ובספרות חז"ל כגון מלך ושופט , המציגים את האלוהים כסמכות פטריארכלית עליונה , בדומה להוגות דעות דתיות פמיניסטיות , יהודיות ולא יהודיות כאחד , בשלהי המאה העשרים . נוסף על שימוש נרחב במילה 'טבע' כמונח נרדף לאלוהים בכתביו , הוא הרבה להשתמש במונח הקבלי 'אינסוף' וכמונח הפילוסופי 'שכל נעלם . ' במונחים אלה , שאותם ירש מן ההגות היהודית בימי הביניים , עשה גורדון שימוש לשוני שהפקיע מהם את המשמעויות ההייררכיות הגלומות בהם . בשונה מן הסמלים המסורתיים הפטריארכליים בלשון התפילה היהודית , לשונו הדתית של גורדון רוויה בדימויי התגלות הנגזרים מחוויית האימהות : היריון , לידה , הנקה וחינוך על ידי האם . דימויים אלו משקפים לדעתו הדדיות וסימביוזה של אלוהים ואדם . שפתו הדתית של גורדון היא אפוא שפה שיש בה הימנעות מכוונת ממוסכמות לשוניות תאולוגיות הייררכיות ואפילו ש...  To the book