'גם לפרייליות יש עוד מה לומר'

' גם לפרייליות יש עוד מה לומר' אחד מסודות קסמה של שירת גבריאל פרייל הוא אופיו הצלול והמפוכח של הדיבור השירי המושמע בה . בניגוד לבני גילו ודורו שנתנו את הטון בשירה העברית משנות השלושים עד שנות החמישים - שלונסקי , אלתרמן ובני חבורתם - ובניגוד לבני החבורה הספרותית העברית באמריקה שבתוכה צמח , נראה כאילו השתדל פרייל כמעט מראשית דרכו להימנע ממחוות רטוריות גבוהות , מקסמי החרוז והמשקל ומציורי לשון דחוסים ועמוסים , ושאף להציב כנגדם 'אתגר מפוכח , ' ככותרת אחד משיריו - רצף לשוני שקט , מאופק וכאילו יומיומי בתכניו ובנימתו . כידוע , זו התכונה העיקרית שחיבבה את שירת פרייל על קבוצת המשוררים והמבקרים , בני 'דור המדינה , ' שהופיעה בספרות הישראלית בשנות החמישים והפנתה אותה אל מרחב רגישויות חדש . אותן סיבות שהניעו את נתן זך לצאת נגד העיצוב הריתמי , הפיגורטיבי והחווייתי בשירת אלתרמן ולאמץ משוררים כיעקב שטיינברג , חיים לנסקי ודוד פוגל , הניעו אותו ואת בני דורו לגלות לעצמם ולקוראיהם את שירתו של גבריאל פרייל , לנהל עמה דיאלוג מתמשך ולהבליט בה תכונות מועדפות בעיניהם כדוגמת פיכחון אירוני , עיצוב מרחב נושאים אור...  To the book