נרות הרודיאניים נרות אלה המכונים "הורדוסים" או "מקורצפים" יוצרו על גבי האובניים והם כמעט נעדרי עיטור , וזאת בניגוד לשאר נרות התקופה שנעשו בדפוסים ונשאו עיטורים מעולם התרבות והפולחן הפגאני . הנרות מתוארכים למן סוף המאה הראשונה לפסה"נ / ראשית המאה הראשונה לסה"נ ועד ל 135 לסה"נ . להוציא את איזור החוף הצפוני נעשה בנר ההרודיאני שימוש כמעט בכל רחבי ארץ ישראל , ובעיקר על ידי האוכלוסיה היהודית . הוא שכיח בקברים יהודיים מימי הבית השני בירושלים , ונמצא בין הריסות מצדה ( and Hershkovitz 1994 Barag ) ומערות מדבר יהודה . תפוצתו הגיעה בדרום כמעט עד גבול מצרים ( קסרווית ) ובמזרח אף לעבר הירדן . בקיסריה נתגלו נרות הרודיאניים בבית הכנסת שנחפר על ידי אבי יונה בראשית שנות השישים . לנר שבמוזיאון ( איור ( 1 חרטום שווה צלעות , פה רחב , שפת מדף צרה ביותר , וירכתיים מעוגלים . בנוסף לצורה , מייחד את הנר הקרצוף בסכין לגימור ואיחוי החרטום והגוף שעקבותיו לא הוחלקו . בפי הנר נראים סימני פיח עבה , עדות לשימוש הרב שנעשה בו . בשל המדף הצר שבעין הנר נראה כי נכון יהיה לתארכו בין מחצית המאה הראשונה לבין 135 לסה"נ .
To the book