|
|
פרק 3 מנהיגות מעצבת " בצעדים מדודים קרב הרצל אל הבימה . הקהל הריע , מחא כפיים , רקע ברגליו נפנף במטפחות וקרא קריאות הידד . היו שרכנו לנשק את ידו של הרצל ; אחרים בכו וחיבקו איש את רעהו בהתרגשות . הרצל הגיע אל הבימה אבל לא היה יכול להתחיל בנאומו . בכל פעם שהתחיל לדבר , נתחדשה סערת התשואות וגברה . התשואות נמשכו כחמש עשרה דקות . הסופר בן עמי נתקף "בתשוקה עזה שבפניה לא יכולתי לעמוד" וקרא בקול גדול : "יחי המלך " ! קריאתו , שרבים חזרו עליה , הדהדה באולם . הרצל החווה בידו בקוצר רוח . בתוך הסערה הכללית הוא נשאר ( כלפי חוץ ) שלו . כששככו לבסוף התשואות נשא הרצל את נאומו , שאותו קרא מן הכתב . לא היה זה נאום מתלהם , אולם היה בו להט עצור " . רוצים אנו להניח את אבן הפינה לבית , אשר בבוא היום ישכון בו העם היהודי . המשימה כבדה כל כך , שעלינו לדבר עליה אך ורק במילים הפשוטות ביותר , " פתח הרצל ואמר . אחרי תיאור מצבם של היהודים בעולם , דיכויים ורמיסת כבודם , סיים במילים הבאות : "מימים קדומים סילפו את דמותנו בעולם . תחושת ההשתייכות העדתית שעליה גינו אותנו תכופות ובחריפות כזו הייתה בתהליך של התפוררות בשעה ש...
To the book |
|
|