מנהיגות כביטוי של נסיבות

ובחינת השפעתם אל מחקרים מורכבים יותר , הרואים מנ היגות כמשתנה שאותו יש לחקור במונחים דינמיים והת פתחותיים . תהליך זה מקביל להתפתחות הידע התאורטי והמתודולוגי בפסיכולוגיה הכללית . עם זאת , העיסוק במנהיגים עצמם אינו חזות הכול בחקר המנהיגות . רבים התנגדו ומתנגדים לעיסוק המופרז , לטענתם , באישיותו של המנהיג . מנהיגות כביטוי של נסיבות גישה המנוגדת קוטבית לגישת ה"אדם הגדול" מייצגים באופן הבולט ביותר קרל מרקס ופרידריך אנגלס " . העובדה שדווקא אישיות זו ולא אחרת מופיעה בתקופה מסוימת בארץ מסוימת , אינה אלא מקרה , " כותבים מרקס ואנגלס . " אם נמחה את המקרה הזה , יתגלה הצורך למלא אותו מקום ; עם הזמן יימצא מישהו שימלא איכשהו את התפקיד . כך המקרה גרם לכך שנפוליאון , אותו קורסיקני שאפתן , היה לדיקטטור הצבאי ברפובליקה הצרפתית השבעה ממלחמות . לולא היה זה נפוליאון , היה מישהו אחר תופס את מקומו . והראיה לכך - כל אימת שהיה בכך צורך , נמצא האדם המתאים : קיסר , אוגוסטוס , קרומוול וכר . " שאלת "האישיות מול הנסיבות" העסיקה רבות את ההיסטוריונים . יש בהם הרואים בעלייתם של מנהיגים , כמו גם בשקיעתם , תוצאה של נסי...  To the book