ד

דלאה גולדברג ליוסף אופין [ ללא תאריך ] לעמודים 403 , 273 המכתב המקורי ב"גנזים" יוסף היקר , היום קיבלתי את מכתבך והוא בא ממרחק עצום כזה , לא מהמרחק הגיאוגרפי של החולה בלבד , אלא , כנראה , הרבה יותר מזה . ידעתי שלא ייתכן עתה אחרת , ובכל זאת אני עצובה . ואפילו המילים האחרונות על שירים של "אדם קרוב" מריחות אותי לאיזה מרחק ספרותי . ידעתי , שהרי על כן לא ענית על מכתבי האחרון . הוא היה טיפשי מאוד אותו מכתב . כיצד קרני דבר זה ? אני , אשר תמיד אמרתי לפרש את יחסיהם של האנשים אלי לצד השלילה , טעיתי טעות אשר כזאת והפרזתי ופירשתי להיפך ! חומה זו של בדידות שמסביבי , אשר חייתי בה שנים רבות מאוד - מדוע נדמה לי לפתע שבא מישהו והבקיע אותה ? הרגשה זו "שיש לי מישהו" התגנבה מחמת חוסר הבנה , מחמת אי הבנה שבקריאת מכתבך , שהיה כה מעורפל וכה פתאומי , ורגע קל האמנתי , כי הנה , כי כך הוא . אזי באה שתיקתך הארוכה כתשובה , ולבסוף מכתבך זה האחרון . למען השם , יוסף , כשתשיב לי על המכתב הזה , אל תעשה לי קומפלימנטים על "אומץ לב , " אין דבר נורא מזה . אני , פשוט , אחרי היסוסים רבים מאוד , החלטתי לדבר דברים ישרים בפעם הא...  To the book