ב

ב ( 1928-1927 ) מכאן ואילך מועתקים קטעי היומן מכתב ידה של לאה גולדברג 1927 יופ שני 3 . 8 . 27 עוד איני אומרת נואש . עוד שנים רבות כנראה אשמר מלהגיד מילה זאת . ואולי , מי יודע , גם לא אצטרך להגיד אותה לעולם . עודני מקווה שאפשר למצוא לשון משותפת עם אנשים , שאפשר לגלות להם את אשר רוצים לגלות , ואפשר למצוא ברגשותיהם הד לכל הנעשה בתוך עולמי הפנימי . ואולם עתה אני מרגישה את עצמי בודדה יותר מבבל זמן . עם החברות אין לי יותר שום דבר אשר יקשר אותי אליהן . להן כבר איני יכולה להגיד דבר . לנו מעולם לא הייתה שפה שנוכל להידבר בה . ברם , קודם אני לא הבינותי זאת . רק את טניה אוהבת אני מאוד . אני חושבת גם שהיא מתייחסת אלי טוב מאוד . אך עמדה לא הייתי אינטימית מעולם . גם לא אהיה . בימים הקרובים היא נוסעת חוץ לארץ . ואילו גם לא נסעה , אנו לא היינו אומרות אישה לרעותה דבר . וככה טוב כנראה . ואני מתחילה לחמוד את השתיקה . על רגשותי אין גם לי צורך לדבר . עליהן אני כותבת גם חושבת . ואולם זאת אשר אני כותבה , את שירי הקטנים , את סיפורי המעטים , הייתי רוצה לקרוא לפעמים למי שהוא . לבקש עצה , או פשוט לראות איזה רושם ...  To the book