מסקנות

מסקנות לכל אדם יש זכות להגר . זכות זו היא זכות אוניברסלית , ומשמעות קבלתה היא הרחבת הזכות המוכרת לחופש התנועה אל מעבר לגבולותיהן של מדינות . למדינות יותר לסרב לקבל מהגרים אך ורק אם יוכח כי קבלה כזו תפגע קשות בזכויות אדם ספציפיות של אזרחיהן . עמדה זו הופכת על פניו את המצב הקיים , שבו נדרשים מהגרים לנמק מדוע יש לקבלם , ותובעת מן המדינות לנמק מדוע הן מסרבות לקבל מהגרים . במונחים פילוסופיים יש כאן היפוך חזקה : מחזקת הריבונות של המדינה לחזקת הזכות להגר . ראשית , משום ששלילת זכות דורשת טעמים חזקים יותר מאשר הענקת זכות . גם אם אין וו עדיין זכות מוקנית , הרי שלילתה של תביעת זכות מוצדקת , כמו הזכות להגר , חייבת להיות מנומקת . שנית , משום שזכויות כלליות גוברות על חירויות מקומיות או על זכויות הסכמיות , כגון אלו הצומחות מן ההסכם הפוליטי שביסוד המדינה . הדרישה להצדיק את המגבלות המוטלות על הגירה מבוססת על ראיית חופש התנועה כזכות בסיסית . הגבלתה דורשת הנמקות רציניות , לא רק דרישה להעניק לאזרחי המדינה העדפה על פני מי שאינו אזרח . תורת הצדק הליברלית דורשת מחוקי ההגירה של מדינה ליברל דמוקרטית להיות אונ...  To the book