הזכות להגירה

חופש התנועה מהווה לעיתים קרובות תנאי למימוש זכויות אחרות : הזכות להתבטא , להפגין , להתפרנס ועוד . חשיבותו חורגת מן ההקשר האזרחי בכך שהוא נוגע לאופן בסיסי שבו שולט האדם על גופו , מבטא את היותו אדון לרצונו . במובן זה , חופש התנועה הוא היבט מכונן של האוטונומיה ושל יכולת העשייה האנושית . מדינות חייבות לכבד ולהבטיח אותו גם כאשר אין מדובר באזרחיהן המבקשים לעבור ממקום למקום . כיום מוכר חופש התנועה רק כחופש לנוע בתוך גבולות המדינה ובחופש של כל אדם לעזוב כל ארץ ולחזור אל ארצו , למעט במקרה של פליטים . אני סבורה שמצב זה איננו בר הצדקה מוסרית . מדיניות ההגירה במתכונתה הקיימת אינה מתיישבת עם תורת הצדק הליברלית . כדי להיווכח בכך , כל שצריך לעשות הוא לבדוק את ההנחות של הליברליזם עצמו . שני העיקרים של הליברליזם הפוליטי הם אוניברסליזם ושוויון . על פי הטיעון מן השוויון צריכה חלוקת סיכויי החיים של בני אדם להיות שווה , או לפחות טובה יותר מן המצב הנוכחי . אי אפשר אפוא להצדיק העדפת חברים על פני זרים . על פי הטיעון מן האוניברסליזם עלינו להתמקד בבני אדם באופן כללי , ולאו דווקא באנשים שחיים תחת סמכות שיפוט פו...  To the book