הטיעון התרבותי

ש ( עדיין ) אינם אזרחיה . אך ראינו כי אפשר לטעון לקיומה של חובה אנושית ומוסרית כזאת , להבדיל מחובה אזרחית ומשפטית . כאשר בוחנים מדיניות הגירה במשקפיים כלכליים , יש לתת תשובה לשתי שאלות : כמה מהגרים מקבלים , ואת מי מקבלים . איום על חוסנן של מערכות הרווחה והשכר המקומיות קיים בעיקר כאשר מדובר בהגירה המונית , או כאשר המהגרים אינם מהווים כוח עבודה משמעותי שגם תורם להמשך בנייתן ותיפקודן של מערכות אלו . במקרים כאלה , נטען , זכותה של המדינה לברור לעצמה את המהגרים החזקים יותר . קיימת אפשרות לצמצם את הנזק הכלכלי למדינה באופן ניכר , על ידי יצירת מנגנון של שיתוף פעולה בינלאומי בנושא ההגירה - חלוקת הנטל בין המדינות השונות שמהוות יעד מבוקש להגירה - אולם הבעיה לא תיעלם . כפי שראינו , בקבלת החלטות על בסיס כלכלי לגבי נושאים כמו הגירה , יש אי ודאות מובהקת , מאחר שהמשתנים הכלכליים אינם ניתנים לחיזוי באופן פשוט . הכלכלנים עצמם מרבים לערב בדיונם בהגירה משתנים שאינם כלכליים . זוהי אחת הדוגמאות המובהקות לצמידותן של הכלכלה והחברה . הטיעונים הכלכליים יהיו אפוא טיעוני עזר לטיעון המרכזי , ולא יעמדו בפני עצמם . ...  To the book