|
|
7 מילכוד 44 בית המשפט הצבאי בשכם . בניין מכוער ומלוכלך וחשוך . מייד בכניסתי לתוכו מתעורר בי חשק להצטנף , להתמעט , להימנע ממגע בכל חפץ ; זגוגיות החלונות מנופצות ומזוהמות מאוד . מבעד לקורי העכביש מסתמנת צלליתו של הר עיבל הצחיח , הר הקללה . בחוץ קוטעות הסופות תדיר את זרם החשמל , והצדק הנעשה פה - קצת קשה לראותו לפעמים בחושך הזה . אני נכנס לאולם בעיצומו של משפט . הנאשם - נער צנום , מחוטט פנים , מואשם בחברות באירגון עויין . הסניגור מסכם את טיעוניו . מזכיר שהנער רק הביע עניין בחברות בפת"ח , ולא השתייך אליו ממש , וחוץ מזה , יש לו מחלה , הברכיים שלו בולטות קדימה , זה עוד מילדות , כבוד השופט , תקום רגע שיראו לך , הנה , ושם האבא שלו , כבוד השופט , הוא רוצה להגיד משהו , הוא מבטיח להיות אחראי להתנהגותו של הילד בעתיד , אין זמן , כבוד השופט ? אז רק שיקום האבא , שתראה איזה בן אדם הוא . מבין ספסלי הקהל מתרומם האב . גבר כבן , 50 נמוך ופניו חרושי קמטים . הוא פוכר את כובעו בידיו . צועד צעד נזהר לפנים , ונושא אל השופט אט אט את פניו , כפורש לנגדו מוצג משפטי מורכב ועדין , ובאמת : פניו הם כל מה שיש לו להציג ל...
To the book |
|
|