ב. הצבר המותש : מיתוס הצבר אצל סופרי דור המדינה

ב . הצבר המותש : מיתוס הצבר אצל סופרי דור המדינה הארכיטיפים של הצבר ושל האחר , העולה החדש הפולני , הבולגרי או המרוקאי , התקבעו והלכו במרכז המערכת הספרותית של שנות השישים המאוחרות ושנות השבעים . המיין סטרים הישראלי כבר פנה מן הקולקטיב אל ה"אני , " אך עדיין התלבט בשאלות אידיאולוגיות שבמרכזן עמד הזכר הציוני . במקביל הלכה והתגבשה ספרות שהציגה אופציות אחרות להצגת הסיפור הציוני , ובין היתר הציגה את הדיכוטומיה צבר אחר מזווית חתרנית . בנרטיב של המרכז החל הצבר לאבד את כוחו . הוא החל להיות מתואר כמותש , כמעט כמי שהוכרע על ידי האחר במאבק על כוח החיות והאון המיני . הנרטיבים החתרניים , לעומת זאת , העמידו את האחר במרכז התמונה ( בין כגיבור , בין כאנטי גיבור , ( ומנקודת תצפית זו , מבחוץ , התבוננו בצבר ובערכיו . תהליך הנגיסה בעליונותו המוחלטת של הצבר השתקף גם בעיתונות , בטורים כמו " עוזי ושרת "' של בנימין תמוז ועמוס קינן בעיתון הארץ שהחלו לערער בשיטתיות על קדושת המיתוס . נושא המיניות שב ועלה . בזרם המרכזי נדמה כאילו הגרוע שבאיומים התגשם : העולה החדש הצליח , למרות עליבותו בהשוואה לצבר , למצוא מסילות ללב...  To the book