טז. חזון השלום והשבת

טז . חזון השלום והשבת חזון הגאולה הנחווה ביום הכיפורים כמאורע חד פעמי של התחדשות אישית במחזור הזמן מציג , לפי כהן , את תקוות היחיד מן הפרספקטיבה של האדם העומד בזיקה אל אלוהיו . לעומתו חזון השלום , בממדיו הקוסמיים האינסופיים , הנחווה בתוך רצף השבתות המאחדות את זמן היקום ואת זמן ההיסטוריה , מהעבר האינסופי אל העתיד האינסופי , ומתוך מקצב התחדשות החיים בבריאה והתקדמותם ליעודם , מציג את תקוות האנושות מן הפרספקטיבה של אלוהים העומד בזיקה אל בני האדם שנבראו בצלמו . לדעת החכמים השלום , שמשמעו שלמות כוללת , כלומר , שלמות הבריאה באחדות כל מרכיביה , הוא אחד משמות האלוהים : "מלך שהשלום שלו . " זאת מפני שרק בידיעת אלוהים הנצחית , החובקת את אינסוף המרחב והזמן באחדותם הכוללת , ורק ברצייה אלוהית נצחית המכוונת להגשמת אידיאל הטוב בבריאה , ניתן לחזות את חזון השלמות כ"אחרית ימים" שהאנושות שואפת אליה על ידי מפעלה ביקום . רק על ידו ניתן לראות את ההתהוות האינסופית באחדותה הכוללת כהוויה קורלטיבית להוויית בוראה . ודאי שמן הפרספקטיבה האנושית התוך זמנית והתוך מרחבית , כשהאדם שרוי ומשוקע בתוכה , אי אפשר לצפות או לה...  To the book