א. מבוא

א . מבוא ההחמרה הקריטית של משבר ההומניזם בחברה הגרמנית בעשורים האחרונים של המאה התשע עשרה מצאה את רוב יהודי גרמניה , כיחידים ( לא כיישות קיבוצית ) כשהם כבר מעורים בתרבותה ומזוהים עם האידיאלים של הלאומיות הגרמנית הליברלית . עד כמה שהדבר היה תלוי בהם , ראו עצמם כגרמנים לכל דבר : הגרמנית היתה לשון האם שלהם , גרמניה היתה מולדתם ותרבותה היתה תשתית חינוכם . עובדת היותם יהודים לא הבדילה אותם — לדעתם כמובן — מסביבתם הגרמנית . להיפך . הם ראו ביהדותם ערך גרמני מקורי , ומנהיגותם הרוחנית שיננה להם שהתייחדותם הדתית היא תרומה שליחותיה לאנושות בכלל ולגרמניה בפרט . יהודים שמן המניין , אלה שלא כיהנו כרבנים , מורים או מנהיגי הקהל , השקיעו ראשם ורובם בחייהם האזרחיים : בפעילות הכלכלית , החברתית , הפוליטית והתרבותית , איש איש בתחומו . גם אנשי הרוח , הסופרים , אנשי ההגות והאמנים יצרו בשדה הכללי . יהדותם קיבלה ביטוי שולי טקסי בעיקרו , בבית הכנסת , ובמקצת במשפחה . התוצאה הבלתי נמנעת היתה ניתוק היניקה הישירה ממקורות היהדות , רידוד ההשכלה היהודית , יחסית לעומק ההשכלה הגרמנית והפיכת ההזדהות היהודית לאידיאולוגיה ...  To the book