ההתגלות וביקורת התבונה — הפילוסופיה של שלמה לודוויג שטיינהיים

בלתי אמצעית , והפעלת הבקרה הרציונלית מנקודת הראות של העקביות המושגית הלוגית אך ללא הנחה של אמת א פריורית הנטועה בתבונת האדם . כאמור , תורת ההכרה של לוק נראתה לשד"ל מבוססת כל צורכה ומספיקה מזווית התעניינותו , אך כיוון שהשיח הפילוסופי יהודי התנהל על בסיס האידיאליזם הגרמני חזר לבסוף ובחן אם יוכל לעגן את תפישת עולמו הדתית גם בתורת דעת אידיאליסטית המקובלת על בני שיחו . האפשרות היחידה שנפתחה לפניו — בעובדה זו נוכחו כל הוגי הדעות של האורתודוקסיה בגרמניה — היתה האידיאליזם הביקורתי של קאנט . שד"ל יכול להתייחס אליו כדרך שריה"ל התייחס אל אריסטו . הוא הבחין בין ההיבט הביקורתי , שאותו קיבל לבין ההיבטים האידיאליסטיים , שאותם דחה . הוא קיבל מקאנט את קביעת גבולות יכולת ההכרה של תבונת האדם , את מרכזיות תודעת החובה המוסרית , את התפקיד הביקורתי של התבונה כמכשיר של מדעים ניסיוניים ואת הקביעה שהמטאפיסיקה ודעת אלוהים היא מבחינת התבונה בגדר אמונה ולא ידיעה מוכחת . הוא דחה את רעיון האוטונומיה המחוקקת של התבונה על כל השלכותיה , ואת התעלמותו של קאנט ממרכזיות הרגש כניסיון דתי וכניסיון ביךאנושי הן בתחום הדת והן ב...  To the book