היהדות כ"דת הרוח" (משנתו של סולומון פורמשטכר)

" רפורמה" הרחיק לכת יותר מתיקונים מרחיקי לכת בהלכה . לא היה מדובר בשינויים חלקיים , אלא בפעולה מכוננת המגדירה הכל מחרש על פי דרישות הומן : יסודות האמונה , דרכי הארגון והתפקוד המוסדי , הפולחן , נורמות ההתנהגות הדתית ודרכי ההוראה והנחלת המורשת בפעילות הבית ספרית . כדי להעמיד על דיוקם של דברים אלה יש להרגיש כי רפורמה איננה חותרת להתנתקות מן המקורות הפורמטיביים ואיננה רוצה בשום אופן לייסד דת חדשה . היא באה לרשת את הדת הקודמת ולא להתפלג ממנה . לשם כך היא מתבססת על המקורות הראשוניים של הדת וחוזרת היישר אליהם מעבר לכל החוליות המגשרות שנוצרו על ירי המסורת הישנה ולפי הגיונה . ממקורות אלה היא שואבת את סמכותה בטענה שדרכי הפירוש שלה הם המיישמים באורח האותנטי ביותר את משמעות המקורות הראשוניים לזמן הזה . ואכן , מייסרי תנועת הרפורמה ראו את עצמם כעורא ותלמידיו ה"סופרים , " שחוללו לדעתם מהפך דתי דומה בראשית תקופת שיבת ציון ועל רקע גלות בבל . מכאן יחסם הדו ערכי למקורות הרבניים . הם דחו את הממסד הרבני ואת פרשנותו בהווה , אך הסתמכו על המקורות המשנאיים , התלמודיים ואפילו הרבניים בימי הביניים ( בייחוד הרמב...  To the book