שירים והימנונות

שירים והימנונות האם היחס בין משחק לרצינות הוא יחס של ניגוד ? כלומר , האם רצינות בהכרח שוברת משחק ? אפלטון מציג אותם כזוג הכרחי - בסוף המשתה , סוקראטס נשאר במעגל שתייה / שיחה מצומצם עם אגאתון הטרגיקון ועם אריסטופנס הקומיקון , אחרי שכל החוגגים כבר פרשו או נרדמו , והוא אומר להם ( ואלה מילותיו האחרונות במשתה , ( שטרגיקון חייב לדעת לכתוב קומדיות ולהפך . אבל הם שניהם נרדמים , כל אחד בשלו , ורק הוא נשאר ער . כובד ראשו לא מכריע אותו ולא נושרת ממנו הקלות . ברוח הדברים האלה של סוקראטס , רוח של "משחק רציני , " בו קלות וכובד משמשים בערבוביה , ואף מפרנסים ומגבירים זה את זה , אני רוצה להציע קריאה בשלושה שירי ילדים עבריים : "שיר הנדנדה " , " יש לנו תיש , " ו"עוגה עוגה . " אלה שלושה שירים קאנוניים הידועים בעל פה לכל מי שבילה בגן ילדים עברי . שרים אותם , בדרך כלל , ביותר ממחזור אחד - פעם ראשונה כילדים , ובקפיצה , אולי יותר מפעם אחת , כהורים , ואם בזאת לא די , הרי חוזרים אליהם שוב במחזור שלישי כסבתות וכסבים . נכון , לא שרים אותם בערבי שירה בציבור , ולא משמיעים אותם ברדיו , הם מופיעים אך ורק בספרים ובקל...  To the book