אחרית דבר

אחרית דבר אף כי הגותו של הרמב"ם היתה מקור ההשפעה העיקרי על עיוני ביהדות , הרי שגישתי בספר זה נפלגת עד מאוד מדרכו . ב"מאמר תחיית המתים" - חיבורו האחרון של הרמב"ם - מודגשת האמונה בנס , כשכר ועונש ובתחיית המתים כבעלת חשיבות מרכזית להשתמרות האמונה היהודית באלוהים חיים . הרמב"ם האמין , שהמסורת תעמוד בסכנה אם יורו לציבור , שאין ראוי לעבוד את ה ' על מנת לקבל פרס . מתברר שהוא נזהר מאוד בהוראתו לקהילה את הדרך של אהבת ה . ' האם לא חטאתי , כנגד זה , בהעזת יתר ? האינני מסכן את אחיזתה של הברית בלבבות העדה , בהציעי לייסד את שמירת התורה על המוטיב של אהבת ה' בלבד ? האם אפשר להתעלם מיראת העונש בירי שמים ומהבטחת שכר לעתיד לבוא , ועם זה להאמין שהקהילה תשמור מצוות ? ויתרתי על אמונות אסכטולוגיות והדגשתי את עוצמת הראשית במקום את הבטחת האחרית . התייצבתי בנחישות בהר סיני , לקבל בשמחה את הדרישות הגלומות בהיעשות ל"עם קדוש" - ללא כל ערובה שחזון ה לישראל יתממש בהכרח בהיסטוריה . האין בזה כדי להחליש את כוח משיכתה של היהדות לגבי הציבור הרחב ? לא אוכל לחתום חיבור זה בלי הסבר לסטייה זו מדרכו של הרמב " ם ; הסבר המתבקש...  To the book