פרק עשירי שני דפוסים יריבים של הברית ראינו לעיל כיצד הרחיבו חז " ל את גבולה של האחריות האנושית בתוך זיקת הברית לאלוהים , וכללו בה לא רק את הרצון המוסרי אלא גם את התבונה . האוטונומיה של השותף האנושי בברית נתבטאה לגביהם בכפל פנים : קבלת הצו האלוהי ופירושו במדרש יוצר . אוטונומיה כזאת נתאפשרה מכוח נכונותו של הקדוש ברור הוא לצמצם את התערבותו בהליכי ההכרעה האנושיים . הוא הקנה לקהילה היהודית את הזכות לקבוע לעצמה כיצד יתפרשו המצוות אשר קיבלה בתורתו . תבונת אנוש השקודה להבהיר ולשכלל את ההלכה - נחשבה כמספקת למטרה זו , בלא כל צורר בהתערבות משמים . יתר על כן : האחריות האנושית לתנאי החיים לא הוגבלה למעגל הדתי במובן הצר , אלא כללה השתלמות במדעים וכינון מסגרות מוסדיות למאבק במחלות ובעוני , בבערות ובשאר תחלואי החברה . תני דבי רבי ישמעאל : "ורפא ירפא" ( שמ , ' כ"א י"ט ) - מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות ( ברבות , ס ע '' א . ( משמעה של רשות זו שניתנה לרופא לרפא הוא שמותר ומצווה לפעול למען הקלת הסבל האנושי . המערך הנרחב של מוסדות סיעוד וסיוע שהקימו קהילות ישראל בתפוצותיהם מהווה מופת לדרכים בהם טיפחה התרבות...
To the book