פרק שישי רוח התפילה היהודית

פרק שישי רוח התפילה היהודית בפרקים הקודמים עסקתי בגישות בנות זמננו לתפישת האדם ב"ברית" ובעיקר בהתמקדויותיהן ברוח היצירה והפעילות שברעיון המצווה ובחירות העיונית בה דרשו חכמים את לשון המקרא . אולם כרי שתורת האדם שאנו מציעים תשקף כראוי את העושר והמורכבות שבחיים הדתיים , אין היא יכולה להתעלם מממד עיקרי נוסף שבחיי האמונה - התפילה . התפילה המרכזית במסורת היהודית היא תפילת ה"עמידה" ( תפילת שמונה עשרה , ( המורכבת משלוש ברכות של שבח , שלוש עשרה - של בקשה , ושלוש - של הווץה . הגמרא ( ברכות , ל"ד ע " א ) רואה במבנה זה השתקפות של הדרך בה היה פונה משרת עניו אל אדוניו . על פי חז"ל , אין זה נאה לפתוח מיד בשטיחת צרכים . תחילה מציע המשרת דברי שבח לאדון , ורק אחר כך מבקש על צרכיו שלו . לאחר שפירש צרכים אלו , מסיים המשרת ברברי תודה . אולם הכוח המניע היסודי בפנייה אל האדון אינו אלא הצורך והתלות . השבח וההוךןה אינם אלא אמצעים שנועדו להקנות לבקשה לבוש אסתטי הולם . לבני אדם ישנם צרכים , והעם היהודי - בטרם יגיעו ימות המשיח - הוא עם בעל צרכים . בסידור התפילה היומיומית משתקפת התחושה של גלות ונדודים , ושל כיסופ...  To the book