יציאת הערבים בין דצמבר 1947 למרס 1948

היהודים , וכי המפקדים הצבאיים של הישוב נהגו או נוהגים על פי רוב שלא לשעות לעצותיהם של המומחים לענייני ערבים במישור הלאומי והמקומי . כד נוצר מצב שבעתיד "קשה יהיה לנו להוכיח שלא אנו היינו התוקפים" - להוציא את אזור ירושלים , ששם היתה האלימות בבירור פרי של יוזמה ערבית . דנין הוסיף , כי "בתוצאה מכמה פעולות מיותרות שפגעו בעיקר בערבים ' טובים' שעמדו בקשר אתנו ( ... ) נמשכה בריחה המונית מכל המקומות . הערבים פשוט איבדו את האמונה [ ברצון הטוב שלנו . " [? מצב זה הוליד דמורליזציה עמוקה ומקיפה באגף הערבי של המחלקה המדינית , שמשימותיו היו שתיים : מצד אחד , לקיים עם הערבים מגעים מתוך חתירה לשלום , ומצד שני לאסוף מידע מודיעיני " . אם לא יתוקנו הדברים , " אמר דנין , אין מקום להחזיק את האגף הערבי "ויש לחסלו . " יעקב שמעוני , מבכירי העובדים של האגף , טען כי גישת מפקדי ה"הגנה" היא ו "מלחמה היא מלחמה ואין אפשרות להפלות בין ערבים טובים ורעים . " יציאת הערבים בין דצמבר 1947 למרס 1948 מעשי האיבה בתקופה שבין דצמבר 1947 למרס 1948 הם שגרמו לתחילת יציאת האוכלוסייה הערבית מן הארץ . נסקור ראשית את אשר התרחש בערים...  To the book