קובלנתו של שטרנהל

קובלנתו של שטרנהל בשנים האחרונות , הפנייה לבחינת העבר הופכת יותר ויותר להיבט של ביקורת ההווה . מי שמבקש לנגח את החברה הישראלית בדמותה הנוכחית פונה אל העבר כדי למצוא םימוכים והסברים לחולשותיה ונגעיה . הנטייה הרווחת היא להיאחז במעשיה ובמחדליה של תנועת העבודה הארצישראלית והישראלית , ובמיוחד באלה של מנהיגיה הבולטים , בן גוריון וברל כצנלסון , ולתלות בהם את מכאוביה של ישראל על סף שנת אלפיים , בחינת "חוליינו היא נשאה . " נטייה זו מקובלת על השמאל והימין , על היסטוריונים חדשים וישנים והיא מעניינת כשלעצמה : כך , למשל , זולת קומץ חסידים שהטבע הולך ומכלה , מעטים מתעניינים בזאב ז'בוטינסקי , גדול מנהיגי הימין הציוני , ואיש מרתק מכל בחינה שהיא . עוד צריכה להיכתב ההיסטוריה של המזרחי בארץ ישראל , מימי הרב פישמן מימון ועד ימי זבולון המר , מ"תורה ועבודה" ועד "גוש אמונים " . " הציונים הכלליים" נידונים לשכחה , למרות שהיו אולי הקרובים ביותר במרחב האידיאולוגי הציוני לתפישת הליברליזם המערבי . לעומת זאת , כל חוקר או פרח היסטוריונים המכבד את עצמו מוצא לנכון לעסוק בבן גוריון , בברל כצנלסון , או , לפחות , בטבנקין...  To the book