|
|
פרק שני המפגש עם המציאות הארצישראלית , 1918-1904 " על פי רוב רגילים המתעתדים לנסוע לארץ ישראל לחשוב ולזכור רק על דבר הרומנטיקה הארצישראלית , יפיה , עתידה , זכרונות עברה הנשגב וקסמי קדמוניותיה ומסיחים לבם מארץ ישראל הממשית עם כל חייה הפשוטים הגסים של יום יום " . כך כתב בן גוריון לאביו באחד ממכתביו הראשונים מן הארץ . המרחק בין הציפיות למציאות הוא בדרך כלל מקורה של האכזבה . ההבדל בין הדימוי של ארץ ישראל , שהצטייר בלבם של החולמים על "ארץ חמדת אבות , " ובין הארץ הממשית , היה מקור ליותר מטראומה אחת . התעמולה הציונית לא הכינה את העולים למפגש עם ארץ אוריינטלית , פראית , שנופה נטול אילנות וצל , שהשמש חסרת הרחמים שלה מייבשת את כוחותיו של אדם , שבביצותיה שורצים יתושי הקדחת , ושתושביה זרים ומוזרים , אף הם פראים כמו הארץ . העולה היהודי לארץ ישראל בימי העליה הראשונה , ( 1904 -1881 ) ואף בימי העליה השניה ( 1914-1904 ) ציפה למצוא את ארץ ישראל המקראית : ארץ , שבה היהודי יוכל לחיות בשלווה ובנחת , איש תחת גפנו ותחת תאנתו . המושג "ארץ הפלאות" שגור בספרות הזכרונות , ומבטא את חלומותיהם של הבאים לגבי הארץ ...
To the book |
|
|