פרק שלישי " או שהערגה לכולם , או שלא תהיה עוגה " ! " הפנתרים השחורים" - העימות הקולקטיבי המחולל התחדשות ההתקוממות המזרחית בחודש מארס 1971 בהנהגת "הפנתרים השחורים" עומדת בהמשך ישיר לאפקט הרדיקלי שיצר "מרד ואדי סאליב" הן על המזרחים והן על המערכת הפוליטית כולה . לפי טארו יש לראות במחאת "הפנתרים השחורים" את אירוע העימות הקולקטיבי המחולל , אשר הצליח להניע את תנועת המאבק המזרחי . מכאן שאפשר לחלק את הציר הכרונולוגי של פוליטיקת המאבק המזרחי בהכללה לשתי תקופות : לפני "הפנתרים השחורים" ואחרי "הפנתרים השחורים , " ובמידה רבה מאוד חלוקה זו תופסת גם לגבי סדר היום החברתי התרבותי של ישראל בכלל . חידוש המרד על ידי "הפנתרים השחורים" עובר מן הבחינה הזאת דרך ההתבשלות הרוחשת של הדור השני בסיר הלחץ החברתי הכלכלי המריני של שנות השישים בישראל . אלה השנים שבהן קובעו יחסי אי השוויון הכלכלי החברתי ומאמצע העשור , אחרי גל העלייה השני ממרוקו , המזרחים מעוצבים בזיכרון הישראלי הרשמי לא עוד כעולים חדשים הסובלים מ"בעיות וקשיי קליטה , " אלא מעתה הם "בני עדות המזרח" עם שורה של תארים סוציאליים , כמו : "הבעיה העדתית " , " ...
To the book