במקום אפילוג

במקום אפילוג בבוקרו של יום לוהט בשלהי מנחם אב שנת תש"ד נתמלאו אדם הרחובות הסמוכים לחצר המוסדות הלאומיים בירושלים . באולם הכניסה לבניין הקרן הקיימת ניצב ארונו של ברל כצנלסון , עטוף דגל כחול לבן , ופס אדום עליו . נכבדי היישוב-ראשי המוסדות הלאומיים , אנשי האוניברסיטה , סופרים ואנשי רוח , עסקנים ומנהיגי תנועות-נצטופפו סביבו . ובחוץ המתינו אלפים לחלוק כבוד אחרון למנוח . דוד בן גוריון , אליעזר קפלן , דוד רמז ויצחק גרינבוים נשאו את הארון . על פני רחוב המלך ג'ורג' ורחוב בן יהודה התקדמה השיירה לאיטה . לא נשמעו הספדים . הטקס היה פשוט ונטול נוי והדר , על פי רצונו של המת . הוא שנא פרחים , שנקטפו ונכלאו בזרים . הוא שנא דגלים וסרטים בהלוויות , מינהגי נוצרים שהועתקו בידי יהודים . וכמו בחייו , כן אף במותו רצונו הכריע . דמומים ושתוקים , בלי הפורקן והנחמה , שמוצאים להם בני אדם במינהגי אבילות , נספחו אלפים למסע ההלוויה הארוך , שהחל לנוע לעבר תל אביב . העיר העברית שבתה ממלאכה . דומה היה שכולה יצאה אל הרחובות . מסלול מסע ההלוויה , מדרך סלמה בואך רחוב העלייה ומשם לאורך רחוב אלנבי , נראה כנחש אדם ארוך ומפותל...  To the book