לוין מגיע לשתי מסקנות עיקריות , אחת המופנית כלפי הלא - יהודים ואחת המופנית כלפי היהודים . המעניין הוא , כי המסקנה האחת , שניסח אותה באחד ממאמריו האחרונים ב - 1946 - אותה שנה שהופיעו ה " הרהורים " של סארטר - מביעה כמעט מילולית את רעיונו המהותי של זה : " בשנים האחרונות התחלנו להיווכח , כי מה שקוראים בעיות המיעוט , הן לאמיתו של דבר בעיות הרוב , שבעית הכושים היא בעיתו של הלבן , שהבעיה היהודית היא בעיתו של הלא - יהודי , וכן הלאה . " 3 " 1 המסקנה האחרת ( במאמר קודם ) מקבלת כעת , לאחר תקומת מדינת - ישראל , גם - כן משמעות כללית וגדולה יותר מאשר בעת כתיבתה ב - 1940 . היא אומרת , שאין ליהודי מה לחשוש מ " השתייכות כפולה " ) double allegiance ; כוום שגור יותר הביטוי של " לויאליות כפולה " ) . לוין אמנם התכוון בדבריו אז לא לבעית יחסם של יקודי הגולה לארץ - ישראל , כי - אם לשאלות הנ " ל של הוסר - ודאות ביחס להשתייכות הקבוצתית , כאשר מגמתו המוצהרת היתה להציע דרך קונסטרוק - טיבית נאותה לחינוך הילד היהודי . ( שם המאמר היה Bringing up the ~ ( Iewlsh child מן - הראוי , ההינוך 2 הזה ייצור רגש של השתייכות , ...
To the book