|
|
בענ " ף דת , קרדום לחפור בה מעשה פרקמטיה . אצל מנדלסץ מכריע החגתן מכפייה בעניינים של מצפון . אף - על - פי שתכליתן הן של המדינה והן של הדת היא להבטיח את אושרם של בני - האדם בעולם הזה ובעולם הבא , הרי התכלית הזאת צריכה להיות מושגת ללא כפייה רוחנית , תוך שישררו חופש מחשבה וחופש אמונה מלאים ( בנקודה זו מרחיב מנדלסון את רעיונו של שפינוזה , כפי שצוין כבר לעיל ) . י ' המדינה רשאית , כאמור , להטיל שררתה בדרך הכפייה על האזרחים לטובת הכלל - תפישת מנדלסון בנקודה זו מקבילה להשקפתו של רוסו על המדינה כגילום הרצון הכללי , שגם הגל ימשיך אותה בפילוסופיה המדינית שלו - היות ובמדינה אין זהות בין המעשה והמחשבה . הוקי - המדינה מחייבים בהיי - המעשה , אבל אין הם קובעים ולא - כלום לגבי מחשבותיהם של הבריות . ואילו במישור הדתי נעלמת ההבדלה הנ " ל בין מעשה ומחשבה . בעוד שפינוזה טען בזמנו , כי המדינה מורשית להטיל מריתה על אזרחיה גם בענייני דת , מבלי להתערב אמנם במחשבותיהם , הרי לפי מנדלסון אין אפשרות להפריד בענייני דת בין תחום המעשה והמחשבה , ולכן צריף לשרור ח ו פ ש ד ת במלוא - מובן - המלה . ראייה כזו של מעמד הדת ...
To the book |
|
|