השימוש בשמות ובתארים

השימוש בשמות ובתארים " ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יצאת אשר ילדה לבתואל בן מלכה אשת נחור אחי אברהם וכדה על שכמה"( בר' כד , סו ) . הגדרה מפורטת כל כך של זהות , תוך כדי מהלך העלילה , נדירה למדי בסיפור המקראי . לא זו בלבד שהיא קוטעת את הרצף , אף אין היא נחוצה מבחינת המידע גרידא . ייחוסה של רבקה כבר הופיע בהקשר סמוך למדי קודם לכן ( בר' כב , כ - כג ) . בשלב זה של הסיפור אין הגיבור , העבד , יכול לדעת מיהי הבאה לקראתו . כל מה שהוא רואה זו נערה הבאה לקראתו וכדה על שכמה . עצירת מהלך ההתרחשויות באמצעות שפע כזה של מידע חייבת אפוא להיות משמעותית . ואכן , כשמצרף הכתוב אל שמו של גיבור פרטים על ייחוסו או את תוארו המלא , משמש הדבר מעין תחליף למראה , להדגשת רושם הופעתו , או כאילו ביקש הכתוב לומר : " והריהו בכבודו ובעצמו". במקרה שלפנינו עוד מוסיף הכתוב ואומר : " והנערה טבת מראה מאד ...", ועל כן סיבת התיאור המפורט כפולה . היא מגבירה את רושם כוחו של המקרה שזימן לעבד את קרובת משפחתו של אדוניו וכן ממחישה את רגע ההשתאות שחייב היה לבוא למראה הופעתה . ההנחה שצורת הצגת הדברים כאן אינה מקרית יכולה להתחזק מאו...  To the book