מסורות בבל

להשקפה כי יש בכוח אמירה לא זהירה לגרום רעה . לטעמי , לב לבה של המסורת הוא עמדת רבי כלפי מותו הקרב , אבל המספר מזדהה עם חשש התלמידים , ולמרות הכרתו במוות הכלתי נמנע , הצער העמוק על אובדן רבי נוכח ומהדהד . המסורת השנייה באה בסוגיה למשנה ( ברכ ' ג , א ) " מי שמתו מוטל לפניו פטור מקריאת שמע וכו " ' . המשנה הדנה בקריאת שמע וברכותיה מבהירה מי פטור ממצוות הקריאה בגין האבל או הטיפול בנפטר , אבל הסוגיה המוסבת עליה דנה גם בנפטרים שלכוהן מותר להיטמא להם . כתשובה לשאלה " מהו שיטמא כהן לכבוד הנשיא ? " , מוצעת המסורת : " כד דמך [ כשמת ] ר ' יודן נשיאה אכריז ר ' ינאי ומר [ ואמר ] אין כהונה היום " ( ירוש ' ברכ ' 5 ) . ייחוד המסורת אינו בביטול הכהונה לגופו , 49 אלא בניסוחו : ההכרזה היא הודעה ברבים ביום מותו של רבי , והיא משקפת את אופיו המיוחד של המאורע , היקפו וחשיבותו . על השתקפות זו מוסיף ההקשר בסוגיה המביאה עוד שתי מסורות על מות ר ' יודה נשיאה ועל מות נהוראי אחות ר ' יהודה נשיאה . 50 כשמת יודה נשיאה , ר ' חייא בר אבא ( דור 3 ) כפה על ר ' זעירא ( שהיה כוהן ) להיטמא לכבודו , וכשמתה אחות הנשיא סירב ר '...  To the book