מסורות ארץ ישראל

מנוסחת כעיקרון כללי בדבר ההבדל בין חובת החיים לקיים מצוות לבין המתים החופשים מהן . 6 התיבה " נעשה " מסמנת את שלב המעבר , והדרשה כולה מאירה את המוות כנקודת השינוי ממצב הוויה אחד למשנהו . מפתיחת הסוגיה עולה עניינה להתבונן במוות כתופעה שעיקרה לאו דווקא בסיום המר של החיים , או בהליכה אל החידלון , אלא במעבר מהחיים הגלויים בעולמנו לבין החיים הנסתרים - אך רוחשים - בעולם המתים , ולבין הצפוי בתחיית המתים ; המוות אינו אלא חוליה אחת בשרשרת היחסים שבין העולם הזה לעולם הבא . רצף המסורות על רבי בא מיד לאחר הדרשה שבראש הסוגיה . מיקום הרצף וסדרו מעניקים לו את תכונת השלם שהוא יותר מסך חלקיו ; משמעות כל אחת מהמסורות עולה לא רק מן המסופר בה , אלא גם מזיקותיה לאחרות . עיצוב זה מקנה לשבע המסורות את חשיבותן המיוחדת בהעלאת דיוקן רבי בספרות ארץ ישראל . הראשונה בשבע המסורות היא צוואת רבי ( ירוש ' כלא ' 29 ) : רבי צווה ג ' דברים בשעת פטירתו מן העולם : אל תזוז אלמנתי מביתי , ואל תספדוני בעיירות , ומי שניטפל בי בחיי יטפל בי במותי ."אל תזוז אלמנתי מביתי " - ולאו מתניתא היא ? " אלמנה שאמרה אי איפשי לזוז מבית בעלי "...  To the book