פתח דבר

העסקת עובדים לא ישראלים בישראל בהיקף רחב החלה לאחר מלחמת ששת הימים עם כניסתם של העובדים הפלשתינאים מהשטחים לשוק העבודה . בתקופת השיא היוו עובדי השטחים כ - 9% מכלל המועסקים במשק וקרוב למחציתם הועסקו בענפי הבנייה והחקלאות . עד לשנת 1992 היו העובדים ממדינות ורות ( שאינם עובדי השטחים ) גורם שולי במשק הישראלי , אולם התופעה החלה להתרחב בעקבות הסגרים התכופים שהגבילו את כניסתם של עובדי השטחים לישראל . החלטת הממשלה ב - 1993 להתיר את הבאתם של עובדים זרים הייתה בבחינת פתרון לצורך השעה ומענה זמני למחסור בכוח אדם , בעיקר בענפי הבנייה והחקלאות . החלטה זו נתקבלה ללא בחינה מעמיקה של ההשלכות לטווח ארוך ושל המשמעות החברתית והכלכלית של כניסת עובדים זרים בהיקפים גדולים . הבאת העובדים הזרים החלה ללא היערכות מראש , הן של המערכות העוסקות בעבודה ובעובדים והן של אלו העוסקות בהסדרי הכניסה לישראל , וללא תוכנית ממלכתית לטיפול בהם . להפך , הממשלה התירה את הבאתם של העובדים הזרים בהליכים מנהליים שבדיעבד מסתבר שהיו לקויים . היא ראתה בגיוס כוח אדם זר צעד בעל משמעות כלכלית לטווח הקצר בלבד , אך לא פעולה ממשלתית שהמרינה ...  To the book