|
|
ד . דוכי החינוך ההומניסטי קשה לעבור מדיון במהות החינוך ומטרותיו לדיון במעשה החינוכי ובדרכיו . מבחנם של היגדים תיאורטיים הוא קודם כל בתחום הרעיונות המופשטים , ואילו מבחנם של עקרונות מנחי פרקטיקה או עשייה חינוכית הוא קודם כל במציאות הממשית ; ומטבע הדברים במצבים כאלה מזדקרת ועולה בעייתיות הפער בין תוכני המילים לטיב המעשים . החינוכאי , כתיאורטיקן של החינוך , מוצא עצמו בבעיה דומה לזו של הפילוסוף ושל האסתטיקון : בדומה לפילוסוף , אוהב החוכמה , המקנא בחכם על חוכמתו שבפועל , ובדומה לאסתטיקון , שבמילותיו מנסה לגעת ולאפיין את היופי שאמנים יוצרים ומביאים לעולם , כך החינוכאי שהצטיינותו בהתוויית תוכניות חינוכיות ובבניית גשרים חינוכיים , נותר על פי רוב מאחור , מתבונן בהערכה במחנך המיומן הצועד בבטחה - מנווט בתוכניות וחוצה את הגשרים - אל הארץ המובטחת . ואכן , ברוח דבריו של אריסטו על חוכמת המעשה ( שהוצגו בפרק הראשון , ( לעולם תקצרנה ידן של המילים להסביר את האיך של הרקדן הטוב , גולש הסקי המיומן , מפקד הצבא המוצלח או של המחנך המחונן . זו האמנות של האורגניזם כולו , המגייס את מגוון כושריו - החושיים , המוטור...
To the book |
|
|